יש טיפול. יש דרך חזרה דה ראליזציה ודה פרסונליציה

אני מציע/ה טיפול בגישה קוגניטיבית-התנהגותית (CBT) – גישה ממוקדת ויעילה שעוזרת להבין מה גורם לתחושת הניתוק, לזהות את מעגל החרדה שמזין אותה, ולבנות כלים לשיבה הדרגתית לתחושת מציאות יציבה, רגועה וברורה יותר.

במהלך הטיפול נעבוד על

• הפחתת חרדה – שמרבה ללוות את התחושות האלה ואף מחזקת אותן.
  
  

• שיקום תחושת נוכחות ועוגן במציאות – בעזרת טכניקות מיינדפולנס, קרקוע (grounding) ועבודה גופנית עדינה.
  
  

• עבודה עם המחשבות האוטומטיות – שמובילות להעצמת תחושת הניתוק ("אני משתגע", "אני לא קיים באמת" וכו').
  
  

• התאמת הטיפול לכל גיל ורקע – בין אם מדובר בילד/ה, מתבגר/ת או מבוגר/ת – העבודה מתבצעת בגובה העיניים, ברגישות ובקצב שלך.

את/ה לא משתגע/ת. הגוף והנפש מאותתים – ואפשר להקשיב להם יחד

דה-ריאליזציה היא סימן למצוקה – לא מחלת נפש. חשוב לדעת: ככל שמתעלמים או נלחמים בתחושה, היא נוטה להתגבר. ככל שמבינים, נרגעים ומתקרקעים – היא דועכת.

אני מזמינ/ה אותך לתהליך שקט, מדורג ומרפא – חזרה לעצמך ולתחושת יציבות פנימית.
כבר מהפגישה הראשונה נתחיל לבנות מרחב בטוח בו תוכל/י להבין את מה שעובר עליך – ולהתחיל להשתחרר.

איך מזהים דה-ריאליזציה ודה-פרסונליזציה?

🌀 מהי דה-ריאליזציה

דה-ריאליזציה (Derealization) היא תחושת ניתוק מהעולם החיצוני. הדברים נראים "אמיתיים פחות", מרוחקים או כאילו הם חלק מחלום.

תסמינים נפוצים

• העולם נראה מוזר, "לא אמיתי", כאילו את/ה צופה בו מבחוץ
  
  

• חפצים או אנשים נראים שטוחים, מלאכותיים, או כאילו הם בתפאורה
  
  

• התחושה ש"אני חי בתוך חלום" או בתוך סרט
  
  

• רעשים נשמעים מעוותים או רחוקים
  
  

• תחושת ערפול או "מסך שקוף" בין האדם לעולם
  
  

🧍‍♂️ מהי דה-פרסונליזציה

דה-פרסונליזציה (Depersonalization) היא תחושת ניתוק מהעצמי – מהמחשבות, הרגשות או הגוף.

תסמינים נפוצים

• תחושת זרות כלפי עצמך – "זה לא אני", "אני לא מרגיש את עצמי"
  
  

• חוויה שהמחשבות אינן שלך, כאילו הן מופעלות מבחוץ
  
  

• תחושת ניתוק מהגוף – כאילו את/ה צופה בעצמך מהצד
  
  

• איבוד תחושת הזמן או הזהות
  
  

• תחושה של אוטומטיות – כאילו את/ה פועל/ת על טייס אוטומטי

חשוב לדעת

• התחושות האלה אינן מסוכנות, ואינן סימן ל"שיגעון". הן לרוב תגובה של מערכת העצבים למתח גבוה, חרדה או טראומה.
  
  

• הן יכולות להופיע באופן זמני (למשל בזמן התקף חרדה), או להפוך למצב מתמשך אם לא מטפלים בגורם שיצר אותן.
  
  

• אנשים רבים מדווחים על תסמינים אלה בזמן עייפות קיצונית, לחץ נפשי, שימוש בחומרים מסוימים או בעקבות אירוע טראומטי.

מתי לפנות לעזרה

אם התחושות הללו נמשכות יותר מכמה ימים, מפריעות לתפקוד היומיומי, גורמות למצוקה או לבלבול – מומלץ לפנות לטיפול נפשי. טיפול קוגניטיבי-התנהגותי (CBT), מיינדפולנס, טכניקות קרקוע וגישות נוספות יכולות להקל מאוד ואף להביא להיעלמות התחושות.

שאלה חשובה מאוד – והיא מגיעה כמעט מכל מי שחווה דה-ריאליזציה או דה-פרסונליזציה:
"האם זה עובר?" ו־"מה אני יכול/ה לעשות עם זה?"

💡 תשובה קצרה: כן, זה עובר.

דה-ריאליזציה ודה-פרסונליזציה הן תסמינים הפיכים. הן לא מחלה בפני עצמה, אלא תגובה של הנפש והגוף למצוקה, עומס רגשי או חרדה. עם טיפול נכון וכלים מתאימים – ניתן להפחית את התחושות בצורה משמעותית, ולרוב הן גם נעלמות לחלוטין.

התמודדות ומה לעשות בהתקף דה ראליזציה ודה פרסונליציה

1. 🧠 להבין שזה "רק" תסמין – לא שיגעון ולא סכנה

התחושות מוזרות, אפילו מפחידות – אבל הן לא מסוכנות. זה מנגנון של המוח שמנסה "להתנתק" כשהוא מוצף. הידיעה הזו בפני עצמה מורידה חרדה.

2. 🪨 קרקוע (Grounding) – לחזור לגוף ולכאן-ועכשיו

טכניקות פשוטות שיכולות לעזור:

• לספור 5 דברים שאת/ה רואה, 4 שאת/ה שומע/ת, 3 שאת/ה נוגע/ת בהם...
  
  

• לשטוף פנים במים קרים
  
  

• ללכת יחף/פה על הרצפה ולהרגיש את המגע
  
  

• לנשום עמוק ולתת שם לתחושה: "אני מרגיש/ה מנותק/ת – וזה יעבור"
  
  

3. 🛑 לא להיבהל – הפחד מחמיר את התחושה

המעגל הכי נפוץ הוא: "אני מרגיש מנותק → נבהל → החרדה גוברת → התחושה מתעצמת".
המפתח הוא להרגיע את עצמך – לא להילחם בזה, אלא "להיות עם זה" ברוגע.

4. 🗣️ לשתף מישהו

לפעמים רק לדבר על זה – עם מטפל, חבר או בן משפחה – זה כבר מקל. אנשים רבים חווים את זה, ואת/ה ממש לא לבד.

5. 🧭 לפנות לטיפול מקצועי

אם התחושות נמשכות, חוזרות או פוגעות באיכות החיים – טיפול רגשי, ובמיוחד CBT (טיפול קוגניטיבי-התנהגותי), יכול להביא להקלה מהירה ועמוקה. הטיפול נותן כלים פרקטיים להבנה, הרפיה, ויסות ובנייה מחודשת של תחושת הקרקע.

לסיכום:

• כן, זה יכול לעבור
  
  

• לא, את/ה לא משתגע/ת
  
  

• יש מה לעשות – ויש מי שיכול לעזור