דכאון אצל נוער ומתבגרים:

איך אנו ההורים נזהה תמרורי אזהרה וכיצד נתמוך ונעניק סיוע?

דכאון הוא מחלה, אשר ללא אבחון מקדים וטיפול הולם עלולה להסלים ולהתדרדר לידי קושי תפקודי הפוגע אנושות במרקם חייו של המתבגר ומשפחתו ובמקרים קיצוניים אף להביא למחשבות אובדניות ואף לניסיונות אובדנות ולמוות.

על דכאון בקרב מתבגרים ונוער, הסברים, סימפטומים וסיוע בדברים הבאים:

כשהוריו של יניב הגיעו אליי לקליניקה, מודאגים ומבוהלים ותיארו בפניי כי בנם בן ה 16 ממעט לצאת מחדרו ולאחרונה אף החל לכעוס ולהרים את קולו על אחותו הגדולה ועליהם בכל פעם שניסו לשוחח עימו ואף איים כי יותר לא ילך לבית הספר וגם לא יישב עמם לארוחות, הם לא תיארו לעצמם כי הוא נמצא בדיכאון, הם חשבו כי מדובר בהתנהגות אופיינית לגיל ההתבגרות. רק לאחר שבנם לא קם מהמיטה במשך שלושה ימים בטענה כי הוא לא מרגיש טוב, ובירור רפואי לא העלה דבר, הבינו כי הפעם יש כאן משהו מעבר, והחליטו לפנות לעזרה מקצועית בעבורם ובעבור בנם המתבגר והדיכאוני.

גם הוריה של גילת, תלמידת תיכון מאזור המרכז, לא בדיוק הבינו מה עובר על בתם. מנערה חייכנית ומוקפת חברים, החלה גילת להימנע ממפגשים חברתיים, אף הגדילה ועשתה בהיעדרות מטקס סיום התיכון ומהנשף שמתקיים מיד לאחריו. "לא מתחשק לי" טענה בפני משפחתה, ובמקביל החלה לגלות סימנים של עצבות וכעס שמצאו ביטוי בעיקר מול אימה ובעיקר בשעות הבוקר. "אני לא מצליחה להעביר איתה שני משפטים בלי שתרים את קולה עליי.." תיארה אימה של גילת את מערכת היחסים שמאפיינת לאחרונה את הקשר ביניהן.

"זאת לא הילדה שאני מכירה!" רק לאחר ששאלתי שאלות נוספות וראיתי את גילת הבנו כי למעשה היא מתמודדת עם דכאון שמלווה אותה כבר מספר חודשים ופוגע בכל חלקה בחייה.

אז כיצד ניתן לזהות דכאון אצל נוער ומתבגרים:

בראש ובראשונה על מנת לאבחן דכאון אנו אמורים להיות מודעים לשינויים שגיל ההתבגרות מזמן. זהו גיל של מורכבות ושינוי, גיל בו ישנם שינויים גופניים והורמונליים לצד שינויים רגשיים ואישיותיים, גיל סוער המזמן אליו התמודדות ומורכבות לצד גיבוש זהות עצמית וחיפוש סביבה תואמת, אל מול מרד וחיפוש עצמאות מול הבית, המשפחה והערכים המסורתיים אותם הם מייצגים.

בשל מורכבות זו וההתמודדות עם השינוי, מגיעות לא פעם גם סערות אמוציונליות המותירות חותמם על המתבגרים ומשפחותיהם. לרוב סערות אלו שוככות ומביאות אחריהן השלמה ורגיעה, אולם לצד זאת, לעיתים ההתמודדות מובילה את המתבגרים לקושי אישי ונפשי רב ואף לשקיעה אל תוך דכאון ומשבר. הערכות ומחקרים עדכניים מנבאים כי אחד מתוך חמישה בנים יפתח דכאון בגיל ההתבגרות ואצל בנות הסטטיסטיקה מראה על סיכוי גבוה יותר של אחת מתוך ארבע מתבגרות שתפתח סימפטומים של דכאון בגיל ההתבגרות.

הבעיה העיקרית היא שרק מעטים מבין בני הנוער הסובלים מדיכאון מאובחנים ומקבלים עזרה ומרביתם נותרים ללא מענה. אלה, נאלצים לרוב לשהות בתוך משבר זה תקופה ארוכה הפוגעת אנושות ביכולותיהם, איכות חייהם וקשריהם החברתיים והמשפחתיים.

הסימנים להם עלינו ההורים להיות ערים יתבטאו בעיקר על ידי:

עצבות לצד ביטויים של כעס אי שקט רגזנות רבה וקיצונית

תחושות אשמה והלקאה עצמית

שינויי חשיבה ובעקבותיהם פסימיות רבה ואובדן תקווה

ירידה בערך העצמי ובדימוי העצמי

ירידה בהישגים לימודיים ובהישגים אחרים

הימנעות חברתית וצמצום עצמי גם מול משפחה

הזנחה עצמית ופגיעה בהיגיינה ובטיפוח העצמי

אדישות קיצונית

רגישות יתר לדחייה ולביקורת

תוקפנות ואגרסיביות

הסתגרות

בנוסף לסימנים שמניתי כאן יש לתת תשומת לב במידה וישנם שינויים בתיאבון (אכילת יתר או הימנעות מאכילה וירידה בתיאבון) לצד הפרעות שינה ושינוי בשעות השינה.

לעיתים ישנן התנהגויות קיצוניות הבאות לידי ביטוי בשימוש בחומרים ממכרים כגון אלכוהול וסמים לצד בריחה מהבית או מהמסגרות הלימודיות אשר יש לתת עליהם את הדעת.

במידה וסימנים אלו הם ביטויים אשר אתם מזהים בילדכם, אזי יש לסייע ולהגיש עזרה.

אם כך אז מה לעשות ואיך לסייע?

בראש ובראשונה חשוב מאוד לשוחח עם הנער/ה על הדברים. שיחה זאת היא הצעד הראשון אל עבר השגת פתרון, סיוע והקלה במצוקות אותם הם חווים.

השיחה חייבת להיות תומכת, אמפטית וללא שיפוטיות. יש לשים את הכעס הקושי והתסכול של ההורה לרגע בצד ולהגיע מתוך מקום של מודעות והכלה. מטרת השיחה היא להעביר את המסר הבא: "אנחנו רואים את הקושי, ואנחנו כאן על מנת לשמוע ולעזור בכל מה שצריך..."

לעיתים בשל הקושי הרב אותו חווה המתבגר ותחושות האשמה או הבושה, לא תצלח השיחה הראשונית, אולם אל לכם לוותר ויש לחזור ולנסות שוב ושוב. לצד הדחייה אותה עלולים להרגיש ההורים, יש לזכור כי ילדכם המתבגרים מעריכים ורואים את ניסיונותיכם כדבר מוערך וביטוי וזיקה לקשר של אכפתיות ואהבה.

כמו כן חשוב להיות בקשר עם בית הספר והגורמים המקצועיים כגון המחנכת והיועצת. תתעדכנו על מצבו של בנכם/בתכם בעיניהם ובפרספקטיבה של בית הספר ובקשו להישאר מעודכנים בנושא נוכחות, הישגים לימודיים והשינויים החברתיים.

דבר נוסף שחשוב להקפיד עליו הוא יצירת זמן משותף יחד, באמצעות ארוחות משותפות או בפעילויות הגורמות הנאה למתבגר/ת כגון טיול משותף או הליכה משותפת למסעדה או לסרט. זכרו כי מצבים אלו נלחמים בהימנעות ובבדידות ומהווים פלטפורמה לשיחה ולשיתוף הדדי בינכם לבין הנער/ה אשר נמצאים במצוקה.

חשוב גם לדעת ולהיעזר בעזרה מקצועית, דכאון הוא הפרעה מסוכנת אשר עלולה להחריף ולהקצין! אל תהססו לפנות לקבלת עזרה וסיוע מגורמים מקצועיים גם עבורכם וגם עבור ילדכם. כיום ישנם מגוון טיפולים רגשיים ואף תרופתיים הנותנים מענה מהיר וקריטי לדיכאון ומשבר, אל תמתינו שהדיכאון יחלוף לבד, להיפך היו שם עבורם וסייעו ככל הניתן לצלוח את המשבר ולחזור לשגרת חיים חיונית ובריאה.

הורים יקרים ונוער מתבגר, לסיכום דבריי אוסיף ואומר כי דכאון איננו גזירת גורל וכי לא הכל שחור וחסר תקווה על אף שלפעמים זה מרגיש כך, ובניגוד להפרעות ומחלות נפשיות אחרות, אינו בהכרח כרוני, ולכן על ידי פנייה לעזרה, שיתוף והעלאת המודעות העצמית, ניתן לפתרון ולהקלה.